פסק-דין בתיק ע"א 2869/04

1.         זהו ערעור על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת הדסה אסיף ביום 4.7.04 בהמרצת פתיחה 148/04 לפיו נדחתה בקשת המערער לפסק דין הצהרתי שיקבע כי הוא הבעלים של רכב מתוצרת שברולט יוקון שנת ייצור 1995 (להלן - הרכב), וכי יבוטל עיקול שנרשם על הרכב לטובת המשיבה מס' 1 (להלן - המשיבה).

2.         הרקע העובדתי הוא זה:

            המשיבה נושה במשיב מס' 3 (להלן - המשיב) סכום של 3,600,000 ש"ח לפי פסק בוררות שניתן לטובתה. לשם גביית החוב ניסתה המשיבה לרדת אל הרכב וביום 25.6.03 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב על עיקולו ברישום. צו העיקול נשלח למשרד הרישוי ונרשם במשרד זה  לגבי הרכב ביום 3.7.03.

            במועד זה כבר לא היה הרכב ברשות המשיב, שכן ביום 17.6.03 נקשר הסכם מכר בין המשיב לבין המשיבה מס' 2 (להלן - אינטרכב) לפיו נמכר הרכב לאינטרכב ונמסר לה כשהמשיב התחייב לחתום על טופס העברת הבעלות ברכב לאינטרכב וייפה את כוחה "להעביר את זכויותיו רשמית ובלעדית ל - 'אינטרכב חדרה בע"מ' לצורך העברת בעלות או סידורי רישוי ..." (ס' 15 להסכם ת/1). 

            אינטרכב לא עשתה כל פעולה לשם העברת הבעלות ברכב במשרד הרישוי מהמשיב אל שמה, וביום 26.9.03 נקשר הסכם בינה לבין המבקש, לפיו היא מכרה לו את הרכב בעסקת חליפין בה היא קיבלה ממנו רכב סובארו וכן הפרש הערך בין שני כלי הרכב בסכום של 4,000 ש"ח.

 3.        כב' השופטת אסיף קבעה כי אינטרכב אינה יכולה ליהנות מתקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, שכן המשיב אינו עוסק במכירת רכבים. אשר למבקש, היא בדקה אם הוא יכול לחסות בצל ההגנה האמורה, שאחד התנאים לקיומה הוא תום הלב בעיסקת הרכישה. היא הגיעה למסקנה כי תום לב כזה לא הוכח, שכן [א] בעת הרכישה העיקול כבר היה רשום במשרד הרישוי זה כשלושה חודשים; [ב] המערער כקונה, אף אם לא ידע על כך, אינו יוצא ידי חובתו אלא אם כן בדק את הרישום במשרד הרישוי, וזאת הוא לא עשה בלא שהיה בפיו הסבר מניח את הדעת להימנעות זו, והסברו כי היה לו אמון מוחלט במנהל אינטרכב לא התקבל כאמין; [ג] השופטת לא השתכנעה כי אכן נשתכללה העיסקה בין המערער לבין אינטרכב קודם שנתגלה לו דבר העיקול, שכן היתה זו עיסקת חליפין בה מסר המערער לאינטרכב מכונית סובארו והסובארו היה משועבד, והשעבוד הוסר רק 3 חודשים מאוחר יותר ואינטרכב לא הסכימה להעביר למערער את הבעלות ברכב כל עוד לא יוסר השעבוד. אם כך, למרות שהעיסקה בוצעה בתום לב, היתה במערער ידיעה על העיקול בעת שמסר את התמורה עם הסרת השעבוד מן הסובארו.

            עוד ציינה הערכאה הראשונה כי העיסקה שנקשרה בין המערער לבין אינטרכב מעוררת תמיהות נוספות. לא נרשם בהסכם כי הסובארו משועבד; לא צורף יפוי כוח לשם העברת הבעלות; וגם המערער לא קיבל יפוי כוח להעברת הרכב על שמו. השופטת לא השתכנעה כי המערער הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי הוא עמד בתנאי תקנת השוק, ועל כן, כך החליטה, הוא איננו זכאי לפסק הדין המבוקש.

4.         לבסוף, התיחסה הערכאה הראשונה לטענת המערער כי כבר ביום 17.6.03 רכשה אינטרכב את הרכב בעיסקת החליפין עם המשיב, וקבעה כי טענה זו לא הוכחה כדבעי. אמנם, כך נקבע, הוצגו כראיה החוזה ת/1 מיום 17.6.03 וכן החשבונית ת/2 מיום 18.6.03, אך מר לוי שהעיד מטעם אינטרכב, לא הוא זה שערך את העיסקה אלא שותפו; יפוי הכוח לא צורף; המשיב עצמו לא העיד, ו"לא ברור כלל ולא הוצגה ראיה לכך שהשיק שמסר טורקלטוב עפ"י הקבלה (ת/2) נפרע, ואם שולמה לכן התמורה הנדרשת להשלמת עיסקת החליפין הנטענת." (ס' 23 לפסק הדין).

            מכאן הערעור.

5.         אם היתה מתקבלת גירסת המערער, כי הרכב נמכר לאינטרכב בתום לב ביום 17.6.03 בעיסקת החליפין תוך תשלום יתרת התמורה בהמחאה שמסר טורקלטויב לאינטרכב, היינו נכונים לקבל שהעיקול לפי הצו מיום 25.6.03 ולפי הרישום במשרד הרישוי מיום 3.7.03 אינו יכול לחול על הרכב. במשרד הרישוי מתנהל, אמנם, רישום על הבעלות ברכב, אך הבעלות עוברת במסירה כנגד התשלום. קשירת הסכם המכר, החליפין, המסירה והתשלום נעשו כולם לפני הטלת העיקול. אם כך, בעת הטלת העיקול כבר לא היה המשיב בעל הרכב, והעיקול אינו אלא שימת היד על הרכוש של החייב כדי למנוע את העברתו לאחרים ולאפשר לנושה לרדת אליו. אם, כאמור, כבר לא היה הרכב בבעלות החייב או ברשותו בעת שעוקל, אין העיקול יכול להושיע את הנושה, וזאת ללא קשר לתחולת תקנת השוק.  ר' ע"א 6529/96 - טקסטיל ריינס בע"מ נ' ענת רייך ואח', פ"ד נג  (2), 218 ,עמ' 232-233, וכן ע"א 165/75 מרדכי לוינגר, עו"ד ואח' נ' הפארק הזואולוגי רמת גן בע"מ ואח', פ"ד ל(2) 25 וכן ד' בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה רביעית תשנ"ז) עמ' 384.  

6.         בית משפט קמא לא נתן אמון בעדות המערער לעניין המועד שבו הועברה הבעלות ברכב מטורקלוטייב לאינטרכב. נזכיר כי על-פי סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ה-1968, הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירה, אלא אם הוסכם אחרת.

7.         בפני בית משפט קמא לא הובאה כל ראיה על המועד שבו מסר טורקלוטייב את הרכב לאינטרכב. מועד חתימת הסכם הרכישה (שכונה "זכרון דברים") אינו מלמד בהכרח על מועד המסירה. העד מר סמי (שמואל) לוי לא העיד על כך מאום. טורקלוטייב לא העיד כלל. לא הובאה גם ראיה אחרת על מועד המסירה, כמו קבלה, רישומים פנימיים של אינטרכב על מלאי רכבים, מסמכים המעידים על המועד שבו החלה אינטרכב לבטח את הרכב וכדומה.

8.         חוזה הרכישה (ת/1) שותק לעניין מועד העברת הבעלות. משמע לא הושגה כל הסכמה מפורשת על מועד העברת הבעלות ויחול הדין הכללי שבסעיף 33 לחוק המכר (לעניין זה נזכיר כי עסקינן בהעברת זכויות הקניין ולאו דווקא במועד רישום שינוי הבעלות במשרד הרישוי).

ייתכן שניתן היה ללמוד מהסכם הרכישה על מועד המסירה, במיוחד מאחר ונרשם כי מיום 17.6.2003 שעה 18:30 תישא אינטרכב בכל הקנסות שיוטלו, אם יוטלו, בגין הנהיגה ברכב, אלא שעניין זה לא הובהר בראיות. מר לוי, שהעיד מטעם אינטרכב, לא היה שותף בעצמו בביצוע העסקה. יתרה מזו, ברור שהסכם הרכישה אינו ממצה את כל ההסכמות שבין הצדדים. כך, למשל, לא מוזכר בו כי מדובר בעסקת חליפין, אין כל התייחסות לתמורה וכו'.

9.         בית משפט קמא מצא שלא הוכחה בפניו העסקה מיום 17.6.2003, ומכל מקום לא הוכח בפניו שמועד העברת הבעלות ברכב קדם ליום הטלת העיקול לטובת המשיבה. זוהי קביעה עובדתית המעוגנת בהתרשמות בית משפט ובראיות שהובאו בפניו.

            כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים, והמקרה הנוכחי אינו ביניהם.

10.        זאת ועוד, המעיין בפסק דינה של הערכאה הראשונה למד כי היא לא יכלה ליתן אמון במערער ובעדויות שהביא. היא לא השתכנעה כי אכן מדובר בעיסקאות אמיתיות שנעשו במהלך הענינים הרגיל ובתום לב. ההימנעות מלבדוק את הנתונים במשרד הרישוי פעלה לחובת המערער ואינטרכב, ושאר הפגמים בעסקאות שנעשו הובילו למסקנה כי לא ניתן לסמוך על כך שהפעולות שעשו טורקלטוייב, אינטרכב והמערער בעסקאות המכר והחליפין הן כשרות אמיתיות ותמות לב בכל הקשור לרכב.

            בעיסקת מקרקעין נדרש כי תום הלב יתקיים ויעמוד בעינו מרגע הרכישה ועד לרישום וביצוע ההעברה בפנקסי המקרקעין (ס' 9  ו-10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969). העיסקה תיכשל אף אם בשלב מאוחר ולאחר ההתקשרות ותשלום מלוא המחיר (אך לפני הרישום) הובאו לידיעת הקונה פרטים השוללים את תום הלב. כך הוא במקרה המתאים, אף אם בתחילת הדרך נעשו כל הפעולות כשורה בלא ידיעה על הפגם. נראה לנו שדרישה זו אינה חלה במלוא היקפה האמור על העברת מיטלטלין, לרבות מכוניות שלגביהן מתנהל רישום במשרד הרישוי. אולם במה דברים אמורים? שעה שהעיסקה כשלעצמה, ההתקשרות, התשלום והמסירה נעשו בסבירות ובתום לב.

            משלא השתכנעה הערכאה הראשונה ששמעה את העדויות שזהו המצב בעניננו, יכולה היתה כב' השופטת אסיף להגיע למסקנה שאין ביכולתה להעניק לתובע את פסק הדין ההצהרתי אותו הוא ביקש בהמרצת הפתיחה.